את עבריינית
או הווינית?
"איך היית קוראת לאדם שחי בעבר?"
"עבריינית", היא צחקה, בלי לשים לב איזה דבר גאוני היא אמרה.
לחיות בעבר זה באמת עבריינות, זה חוסר נאמנות למי שהיא היום, זה חוסר צדק לזהות החדשה שהיא רוצה ליצור וזה חוסר חיבור למי שהיא כרגע.
פעם הייתי עבריינית ועדיין יש לי רגעי עבריינות.
כי זה באמת לא פשוט לשחרר את העבר, גם כשאני מודעת לכמה זה חוסם אותי בהווה,
זה חלק ממני שלפעמים קשה לשחרר.
לפעמים נוח יותר לחיות בנוסטלגיה, להיזכר במי שהייתי ולנסות להחיות את זה,
כשבעצם היא כבר לא חיה, לפחות לא כמו שהייתה אז.
"מה הסיבה שאת נשארת בעבר?"
"כי זה ברור לי, אני מסתכלת אחורה ומבינה מה הסיבה שהדברים קרו… זה נותן לי תחושת שליטה"…
"עד כמה באמת יש לך שליטה על העבר?" כי שליטה היא אשליה, ועוד יותר כשזה לגבי דברים שכבר קרו ואין לנו שליטה על מה שנעשה…
הדבר היחיד שיש לנו שליטה לגביו – זאת הגישה שלנו בהווה.
מי אני בוחרת להיות היום, מה אני בוחרת לעשות – היום, עכשיו.
העבר, כשמו כן הוא – עבר… ולא יחזור.
ולחיות בעבר זאת עבריינות. ועדיין, חשוב להבין מה משאיר אותי שם? מתי אני חוזרת לעבר?
כי לא סתם אני עושה את מה שאני עושה, וכשאני מבינה מאיפה זה נובע אני יכולה לבחור להרגיש את זה בצורה שיותר טובה לי, היום.
כי אני בוחרת להיות הווינית, חיה בהווה.