ואם היה לך כל מה שאת צריכה, מה היית רוצה ?
"אם כולם מפרגנים ויש לך כל מה שאת צריכה, מה את רוצה?"
פתאום עלה לה חיוך קטן, אחרי שהיא חזרה שוב ושוב שלא יודעת מה היא רוצה…
כשבעצם, היא רוצה ומפחדת להגיד את זה.
כי מראש היא כבר מורידה את הרצונות, רואה איך זה לא אפשרי ולא יקרה, ומראש חותכת לעצמה את הכנפיים.
פעם חשבתי שההפך מפחד זה אומץ,
כשעם הזמן אני מבינה שההפך מפחד הוא חיבור לרצון קודם כל.
ככל שאני יותר מחוברת לרצון שלי, לחשיבות שלו, למשמעות שלו, הפחד קטן.
ואז יש מקום לאומץ להיכנס כדי שאפעל ברצון.
אם אני מפחדת וישר מביאה ובונה אומץ, על מה אני מתאמצת?
צריך את הרצון כדי שאדע איפה לבטא את האומץ.
חיבור לרצון הוא שריר, וכל כך קל להזניח את השריר הזה כי מלמדים מה צריך ומה נראה טוב ומה נחשב.
וככל שאני מחוברת יותר לרצונות הקטנים, אני מפלסת דרך לרצונות העמוקים והפנימיים שלי.
מה אני רוצה להרגיש עכשיו?
מה אני רוצה לאכול?
מה אני רוצה לשתות?
עם מי אני רוצה לדבר?
ומה אני לא רוצה?
וכשאני מרגישה ששריר הרצון שלי שחוק ועייף,
אני מתחברת לעולם שבו אין פחדים ממה יגידו, ואין פחד שלא יהיה לי, ואין פחד שלא אצליח…
ומה אני רוצה שם?
מה את רוצה בעולם כזה שבו אין פחד ויש חיבור לרצון?
ואיזה צעד קטן את יכולה לעשות היום כדי לחזק את שרירי הרצון שלך?
