הוא לקח נשימה עמוקה, עצם עיניים ואמר – "אני רוצה לחשוב רגע על מה שאמרת"…
ישבנו בנמל, אבא שלי ואני, ודיברנו. וכשהוא עצם עיניים ונשם, הרגשתי מלכה.
הרגשתי שמה שאמרתי זה הדבר הכי חשוב בעולם, וכל מה שאבא שלי עשה, היה – לנשום עמוק ולשהות במה שאמרתי.
כל כך פשוט, כל כך עוצמתי.
התרגלנו לשיחות פינג פונג: שאלה-תשובה-שאלה-תשובה…
כמה הקשבה יש בשיחות שלך? כמה שהייה בין שאלות את מאפשרת?
כדי לאפשר מחשבה חדשה צריך לתת זמן – לשאול שאלה ולתת למוח לחפש תשובה חדשה ולא לענות באוטומט.
כדי להבין לעומק מה נאמר, אפשר לנשום את זה פנימה, לשמוע את זה שוב בראש ולא לירות תשובה ישירות אחרי.
פינוק בית שלישי בחוויה:
אחרי כל שאלה שאת שואלת או נשאלת, תנשמי, חכי כמה שניות, לשהות עם מה שנאמר.
מוזמנת לשתף בתגובות, איך הרגשת? איך זה השפיע על השיחה?