"אני מחפשת את עצמי,
מחפשת משמעות "
מישהו חכם פעם אמר לי: "אם את רוצה להיות בטוחה שלא תמצאי משהו, שימי אותו בתוכך, כי זה המקום האחרון שתחפשי".
היא טסה למזרח ולמערב, עשתה סמינרים של שתיקה בראשי הרים מושלגים, צפה בים המלח ניסתה נשימות, ריקודים לאור ירח וטקסים סביב מדורה.
והיא עדין מחפשת את עצמה.
בחוץ.
והיא לא לבד.
אני חיפשתי משמעות בחוץ, חיפשתי להיות משמעותית לאחרים : כמדריכה בתנועת נוער, כחברה שכולן פונות אליה, כמפקדת לחיילים בסיכון, כקצינה, כדמות חינוכית, בתואר של מצטיינים, כמאמנת…
חיפשתי שמישהו מבחוץ ייתן לי להרגיש משמעותית,
שיאשרו את המשמעות שלי, את מי שאני – במסווה של תפקידים ונתינה.
אפשר לעשות כל מעשה בחיפוש אחרי אישור חיצוני או מתוך מקום של חיבור עצמי.
איך יודעים מה ההבדל?
כשאני מחפשת אישור, אני תלויה באחרים – אני קבצנית של מחמאות ושל האהבה שלהם. ובלי זה, אני מרגישה ריקה.
כשאני יודעת מי אני ופועלת מתוך חיבור עצמי, רואה בי סמכות, אני מחפשת פחות סמכויות חיצוניות שיגידו לי מי להיות ומה לעשות. כי אני יודעת מי אני ומה הערכים שלי.
המתאמנת שלי, אחרי שהתעייפה מטיסות ומסעות ברחבי העולם, התיישבה בקליניקה והתחילה את המסע פנימה לעצמה – כי כדי למצוא את עצמנו לא צריך לטוס רחוק, צריך להיכנס עמוק.
אל תחפשי משמעות, תהיי המשמעות.